כיצד פועל מנגנון ההדחקה? 

נניח שקיבלתם מכתב מהבנק המזהיר אתכם כי אם עד תאריך מסויים לא תגיעו להסדר החוב התופח תאלצו להתמודד עם חסימת כרטיסי האשראי. כיצד תגיבו להודעה זו?

לאחר הכעס, התסכול ומילות ה"שבח" הרבות, על הבנק, על הבירוקרטיה, על יוקר המחיה ועל הממשלה תצטרכו סוף סוף לנקוט באיזושהי פעולה.

יש מבינכם שיתקשרו מייד אל הבנק, ייפגשו עם הפקיד בהקדם וינסו לפתור בדרכים כאלו או אחרות את הבעיה.

אחרים יניחו את המכתב בצד, יחזרו לעיסוקיהם האחרים, ויעשו כל מאמץ 'לשכוח' את ההודעה הלא נעימה ולהתרכז בדברים אחרים (לפחות עד שיתקרב התאריך האחרון הרשום בה)

על הניסיון הזה, 'לשכוח' את הדברים הלא נעימים בחיינו, להתעלם מהם ולא לטפל בהם, אחראי אחד ממנגנוני ההגנה השכיחים ביותר הקיימים אצלנו, הלא הוא מנגנון ההדחקה.

בעזרת ההדחקה אנחנו יכולים לשכוח מאורעות טראומתיים, להתעלם ממידע שמאיים עלינו (כמו המכתב מהבנק), ולהפריד בין חלק התודעה הזוכר ומודע למה שמתרחש אצלנו ובין החלק ששומר את הדברים עמוק בפנים, בתוך התת מודע אך לא נותן לרגשות הקשים או לזכרונות לצוף ולעלות אל הזיכרון הפעיל.

לא תמיד אנחנו מדחיקים רק זכרונות רעים מהעבר. לעיתים קרובות ההדחקה היא של  רגשות שאיננו אוהבים או שאנחנו מפחדים להרגיש אותם. רגשות שקיימים בהווה.

בתור דוגמא נוכל לקחת את סיפורו של נועם:

נועם גדל במשפחה קשת יום. אימו סבלה מדיכאון קשה ולא תפקדה כלל בבית. היא לא דאגה לצרכי היום יום וגם לא הייתה מסוגלת להעניק חום ואהבה לילדיה. אביו, שנאלץ ליטול על כתפיו, מלבד עול הפרנסה גם את אחזקת הבית היה קצר רוח ביחס לנועם, דרש ממנו שיעזור הרבה עם הילדים הקטנים יותר ועם ניקיון הבית והתקשה גם הוא להראות לו את חיבתו ודאגתו אליו. הוא דאג לצרכים המינימליים של נועם, לא התעניין בשלומו, לא הביע הערכה למאמצים ולעזרה שהוא מושיט ונועם הרגיש כי הוא משמש כסוג של 'עוזרת בית' יעילה וזולה.

כיוון שגדל כך, ואולי בגלל סיבות אחרות, נועם השתדל להיות 'ילד טוב' ולהשביע את רצון אביו. הוא לקח אחריות שגדולה מעל כתפיו הצעירות אך הרגיש כי הוא חייב לעשות זאת וכן להושיט עזרה בכל פעם שזו נדרשה ממנו.

כשנועם גדל מעט והגיע לבית הספר התיכון יצר קשר קרוב עם אחת ממורותיו וחשף בפניה את סיפור חייו. היא הזדעזעה לשמוע על סגנון חייו המחפיר, על ניצולו בידי אביו מצד אחד, והזלזול שהוא זוכה בו מצד שני. בשיתוף פעולה של נועם יצרה המורה קשר עם יועצת בית הספר ושתיהן החלו לעמול בצוותא כדי למצוא לנועם מסגרת פנימייתית בה יוכל לגדול ולהתפתח בצורה בריאה.

תוך כדי התהליך משהו החל להשתנות אצל נועם. הוא החל לפתע להרגיש רגשות של כעס, זעם, ואפילו שנאה נגד אביו.  הילד הטוב והממושמע העז פתאום להתחצף, לסרב לבקשות אביו, להעלם לשעות רבות מן הבית ולדבר במילים קשות ובוטות על אבא שלו.

מנגנון ההדחקה שעבד במשך שנות הילדות של נועם החל להתמוסס. רגשות הכעס והתסכול היו קיימים גם קודם לכן, הם לא נולדו בגיל ההתבגרות. אלא שבגיל הצעיר נועם הדחיק אותם ולא 'הרשה' לעצמו לחוות ולהרגיש את הכעסים כלפי אביו. הוא השתדל להיות ילד טוב ובצורה לא מודעת 'הפריד' בין הרגשות העזים השלילייים (שתססו בתוך הלא מודע) לבין הרגשות החיוביים והמרצים.

אחרי שסודו התגלה וצוות בית הספר הפך להיות שותף בעניין, הרגשות הקשים לא יכלו עוד להיות מודחקים והם צפו ועלו בצורה של התנהגות מרדנית ובוטה.

זוהי דוגמא לתהליך של הדחקה שהתקיים במשך שנים בתוך הנפש עד אשר צף ועלה אל המודע.